לאחר מלחמת אזרחים קצרה ועקובה מדם בשנת 1948, קיבל נשיא קוסטה ריקה דאז, חוסה פיגרס פרר, החלטה היסטורית ותקדימית: לבטל לחלוטין את צבא המדינה. התקציבים האדירים שהתפנו הופנו כולם למערכות החינוך, הבריאות ושימור הטבע. מאז ועד היום, קוסטה ריקה מתנהלת ללא צבא קבע ומהווה סמל עולמי לשלום ולדמוקרטיה יציבה באמריקה הלטינית.
כדי להתרשם מההיסטוריה התרבותית הזו, בקרו במוזיאון הלאומי של קוסטה ריקה בסן חוסה. המוזיאון שוכן בתוך "מבצר בייביסטה" (Bellavista Fortress) – המפקדה הצבאית לשעבר שבה נערך טקס פירוק הצבא, ועד היום ניתן לראות את חורי הקליעים המקוריים בקירות החומה החיצונית שלו.
בסוף המאה ה-19, עשירי קוסטה ריקה וברוני הקפה המקומיים התאכזבו מכך שזמרת אופרה מפורסמת דילגה על סן חוסה בסיבוב ההופעות שלה משום שלא היה בעיר אולם ראוי. בתגובה, הם החליטו להטיל על עצמם "מס יצוא" על קפה כדי לממן בניית תיאטרון מפואר. התוצאה היא התיאטרון הלאומי (Teatro Nacional) שנחנך ב-1897, יצירת מופת ניאו-קלאסית עמוסה בשיש איטלקי, זהב וציורי קיר שהובאו מאירופה.
התיאטרון ממוקם בלב סן חוסה ופתוח לסיורים מודרכים יומיים. גם אם אינכם צופים במופע, שבו לשתות בבית הקפה ההיסטורי שבתוך מבנה התיאטרון, הנחשב לאחד מבתי הקפה היפים באמריקה המרכזית.
בדרום קוסטה ריקה (אזור חצי האי אוסה ונהר דיקיס) נתגלו מאות כדורי אבן גרניט פרה-קולומביאניים ענקיים (Las Esferas de Piedra), שחלקם שוקלים למעלה מ-15 טון ומעוצבים בגיאומטריה כדורית כמעט מושלמת. עד היום, ארכיאולוגים אינם יודעים בוודאות כיצד הם נחצבו, שונעו או מה הייתה מטרתם המקורית (פולחן דתי, מפות כוכבים או סמלי סטטוס).
אין חובה להרחיק עד לאתרי החפירות בדרום כדי לראותם; כדורי אבן מרשימים ומקוריים מוצגים דרך קבע בחצר המוזיאון הלאומי בסן חוסה, והם מהווים עדות מרתקת לתרבויות הילידיות הקדומות של קוסטה ריקה.
חצי האי ניקויה (Nicoya Peninsula) בקוסטה ריקה מוגדר כאחד מחמשת "האזורים הכחולים" בעולם – מקומות שבהם תוחלת החיים ארוכה במיוחד ותושבים רבים חוצים את גיל 100 בבריאות טובה. החוקרים מייחסים זאת לתזונה המבוססת על תירס ושעועית, למים עשירים בסידן ומינרלים, לעבודה פיזית מתונה באוויר הפתוח ולרשת חברתית-משפחתית חזקה ותומכת.
באזור ניקויה (סביב סנטה תרזה, נוסרה או סמארה), אמצו את אורח החיים המקומי המכונה "פורה וידה" (Pura Vida): אכלו במסעדות "סודה" (Sodas) מקומיות, שתו מי קוקוס טריים, והורידו את הקצב הלחוץ של חיי העיר.
לקוסטה ריקה יש אחת ממערכות הכתובות המבלבלות בעולם: ברוב ערי המדינה ועיירותיה אין שמות רחובות או מספרי בתים רשמיים. במקום זאת, כתובות מתבססות על נקודות ציון מקומיות (לעיתים כאלו שכבר אינן קיימות). כתובת טיפוסית תישמע כך: "100 מטרים דרומה מעץ התאנה הישן, ו-50 מטרים מזרחה מהמאפייה, הבית הלבן עם השער הירוק".
בנהיגה והתניידות, אל תסתמכו על כתובות רשמיות. חובה להשתמש באפליקציית Waze (שהיא הפופולרית והמדויקת ביותר במדינה) או לנווט באמצעות נ.צ (קואורדינטות GPS) מדויקות או קישורים ישירים בגוגל מפות שמקומות הלינה ישלחו לכם.
קוסטה ריקה היא מעצמה אקולוגית בינלאומית, והיא מייצרת למעלה מ-98% מתצרוכת החשמל שלה ממקורות ירוקים ומתחדשים: סכרים הידרו-אלקטריים (מים), חוות רוח ענקיות, טורבינות גיאותרמיות המנצלות את חום הרי הגעש, ופאנלים סולאריים. המדינה הציבה לעצמה יעד להפוך לניטרלית לחלוטין מבחינת פליטות פחמן בשנים הקרובות.
באזור מיראוואייס (Miravalles) או ארנל (Arenal) תוכלו לראות כיצד מתקני ענק גיאותרמיים משתלבים בטבע ומשתמשים בקיטור הבוקע מן האדמה לייצור חשמל, וכבונוס – לטבול במעיינות החמים הטבעיים שהרי הגעש הללו מחממים.
למרות התפתחות מכונות האספרסו המודרניות, ה"טיקוס" (כינוי לתושבי קוסטה ריקה) שומרים על נאמנות לשיטת חליטת הקפה המסורתית שלהם הנקראת צ'וריאדור. מדובר במתקן עץ פשוט שבמרכזו תלוי שקית בד קטנה (Bolsita) המשמשת כפילטר רב-פעמי. הקפה נחלט באיטיות על ידי מזיגת מים רותחים דרך שקית הבד, מה ששומר על השמנים האתריים של פולי הקפה ומפיק טעם עשיר במיוחד.
בשוק המרכזי של סן חוסה (Mercado Central) תוכלו לקנות מתקן צ'וריאדור מסורתי מגולף בעץ ושקיות בד כגימיק תרבותי מושלם למזכרת. הקפידו לקנות גם פולי קפה מקומיים מאזור טראסו (Tarrazú).
בנקודה הצרה ביותר שלה, רוחבה של קוסטה ריקה הוא פחות מ-120 קילומטרים. עובדה גיאוגרפית זו מאפשרת למטיילים הרפתקנים לפתוח את הבוקר בצפייה בזריחה על חופי הים הקריבי, לעלות על הרכב, לחצות את שדרת ההרים המרכזית, ולסיים את היום עם בירה ביד מול שקיעה באוקיינוס השקט.
אם תרצו לראות את שני האוקיינוסים בו-זמנית מבלי לנהוג, תוכלו לטפס (בטרק מאתגר של יומיים) לפסגת הר צ'יריפו (Cerro Chirripó), הנקודה הגבוהה ביותר במדינה. בבוקר בהיר נטול עננים, התצפית מהפסגה חושפת את האוקיינוס השקט מצד אחד ואת הים הקריבי מהצד השני.
למרות שקוסטה ריקה תופסת רק 0.03% משטח כדור הארץ, המיקום הגיאוגרפי שלה כגשר יבשתי בין אמריקה הצפונית לדרומית הפך אותה לביתם של כ-6% מכלל החי והצומח בעולם. המדינה מאכלסת מעל חצי מיליון מיני בעלי חיים וצמחים, כשיותר מ-25% משטח המדינה מוגדר כפארקים לאומיים ושמורות טבע מוגנות (האחוז הגבוה בעולם).
ביקור בפארקים לאומיים כמו קורקובדו או מנואל אנטוניו חייב להיעשות עם מדריך טבע מקומי מוסמך. ללא טלסקופ (Spotting Scope) ועין מיומנת, סביר להניח שתפספסו 90% מבעלי החיים (כמו עצלנים, נחשים או צפרדעים זעירות) המוסווים היטב בסבך היער.
העצלן הדו-אצבעי והעצלן התלת-אצבעי הוכרזו רשמית כסמלים הלאומיים של קוסטה ריקה, ודמותם מעטרת אפילו את שטרות הכסף המקומיים. העצלן מייצג עבור הטיקוס את מחויבות המדינה לשימור חיות הבר ואת גישת ה"פורה וידה" הקוראת לחיות בקצב רגוע, בהרמוניה עם הסביבה וללא לחץ מיותר.
לעולם אל תשלמו לגורמים המציעים לכם להחזיק עצלן או בעל חיים אחר לצורך צילום תמונה – זוהי עבירה פלילית בקוסטה ריקה ופגיעה חמורה בבעלי החיים. צפו בהם בטבע מרחוק בעזרת משקפת, או בקרו במרכזי שימור אתיים (Rescue Centers) המסייעים בשיקום חיות פצועות והשבתן לטבע.
